האם צעירים שלמדו בקולג' שהתואר מטעמו לא אושר ע"י משרד החינוך יזכו לפיצוי למרות שנכנס להליכי פירוק?

השופט ח' מלצר:

1.            לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (בהרכב: כב' השופטת א' קובו (סג"נ), כב' השופטת מ' רובינשטיין (סג"נ), וכב' השופטת ע' צ'רניאק) ב-ע"א 1026/07, בגדרו התקבל ערעור המשיבים 14-1 על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' גרוסמן) ב-ת"א 28286/05, שסילק על הסף את תביעת המשיבים הנ"ל

להלן יובאו בקצרה העובדות הנדרשות להכרעה.

תמצית העובדות

2.            המבקשת 1 (להלן: החברה), שהמבקש 2 היה מנהלה בעת הרלבנטית, היתה בתקופה אליה מתייחסת הבקשה, חברה שעסקה, בין היתר, בהפעלת מכללות ללימודים אקדמיים במסגרת שלוחות ישראליות של אוניברסיטאות זרות. בשנת 1995 פירסמה החברה מודעות שונות המזמינות את תושבי ישראל להתקשר עימה לצורך לימודי תואר בקולג' מסוים, שהיווה, לכאורה, שלוחה של אוניברסיטת "נובה" ממדינת פלורידה שבארצות הברית (היא המשיבה 15, להלן: האוניברסיטה). בפירסומים אלה, ציינה החברה כי התואר מוכר על ידי משרד החינוך לצורך דירוג ושכר. המשיבים 14-1 (להלן: המשיבים) התקשרו עם החברה, השלימו את חובותיהם הלימודיות בשנת 1998, וקיבלו את התעודה המתאימה מהקולג' הנ"ל. יחד עם זאת פניית המשיבים למשרד החינוך כדי לקבל את ההכרה בתואר - נדחתה, ומשרד החינוך השיבם כי התואר איננו מוכר על ידו.

3.            נוכח דחייתם על ידי משרד החינוך, הגישו המשיבים בשנת 2000 תובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד המבקשים ונגד משרד החינוך (ה"פ 1277/00). בעקבות המלצת בית המשפט, הועברה התובענה נגד משרד החינוך לבית הדין האזורי לעבודה (ע"ב 2046/01), ואילו התובענה נגד החברה נמחקה בהסכמה, תוך שמירת זכויות המשיבים להגיש תביעה כספית נגד החברה בעתיד, היה וימצאו מקום לכך, ותוך שהחברה מתחייבת לסייע למשיבים בכל הליך מול משרד החינוך. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין בתאריך 19.03.2001.

4.            בתאריך 25.04.2004 דחה בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב את תביעת המשיבים נגד משרד החינוך. בית הדין האזורי הנכבד לעבודה קבע כי הקולג' לא קיבל אישור פעולה, או רשיון מהמועצה להשכלה גבוהה, ולכן על המשיבים לבוא בטרוניה בעניין זה לקולג' עצמו (שהופעל ע"י החברה), ולא למשרד החינוך. ערעור שהגישו המשיבים לבית הדין הארצי לעבודה - נדחה בתאריך 28.05.2006 (ע"ע 1269/04), ועתירה לבית משפט זה כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה - נדחתה אף היא, בתאריך 07.05.2007 (בג"ץ 5850/06).

5.            ביני לביני, במהלך שנת 2003 נקלעה החברה למשבר כספי, שהוביל לעריכתו של הסדר נושים, על דעת נושיה ובעלי מניותיה של החברה. בתאריך 11.01.2004 אושר הסדר הנושים על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ד' קרת), במסגרת תיק פש"ר 1407/03.

6.            נוכח דחיית תביעתם על ידי בית הדין האזורי לעבודה, שהתנהלה כאמור כנגד משרד החינוך בלבד - הגישו המשיבים בשנת 2005 תביעה כספית נגד המבקשים שבכאן (להלן: המבקשים) ונגד האוניברסיטה - בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת.א. 28286/05 ו-ת.א. 46830/05). בתגובה לתביעה, הגישו המבקשים עתירה לסילוק התביעה על הסף, תוך שהם טוענים כי המשיבים ניצבים בפני מחסום דיוני בדמות הסדר הנושים, שאושר, כאמור, אשר יש בו משום "מעשה בית דין" כנגדם. לטענה זו מטעם המבקשים - השיבו המשיבים בכך שעילת התביעה שלהם התגבשה רק בעת דחיית תביעתם על ידי בית הדין האזורי לעבודה, שכן רק לאחר מועד זה התגבש נזקם והתברר להם שהחברה איננה מכבדת את ההסכם לפיו תסייע להם במגעים מול משרד החינוך ויתר הרשויות בישראל, ולכן אין לראות בהסדר הנושים כחוסם את עילת תביעתם.

פסק דינו של בית משפט השלום הנכבד

7.            בית משפט השלום פסק כי במסגרת הסדר הנושים הופטרה החברה מכל חוב, או חיוב שלא נתבע עד מועד עריכת ההסדר או במסגרתו, והמבקש 2 הופטר אף הוא שם מאחריות בגין כל פעולה שעשה בקשר לחברה עד אז. בהתאם נדרש בית משפט השלום הנכבד לשאלה מתי נוצרה עילת התביעה של המשיבים, ומצא כי זו התגבשה כבר בשנת 1998, עת סיימו המשיבים את לימודיהם, והתברר להם כי התואר שרכשו - איננו מוכר ע"י משרד החינוך לצורך דירוג ושכר. בית המשפט קבע איפוא כי טענת המשיבים לפיה עילת תביעתם נוצרה רק באפריל 2004 (עת נדחתה תביעתם על ידי בית הדין האזורי לעבודה) - הינה מלאכותית, וכי המשיבים ידעו, או למצער היה עליהם לדעת, במרוצת שלוש השנים בהם התבררה התביעה בפני בית הדין האזורי לעבודה, כי החברה איננה פועלת בהתאם לסיכום שנערך בינם לבינה עם מחיקת התובענה ב-ה"פ 277/00 הנ"ל. לפיכך בית משפט השלום פסק כי הסדר הנושים מהווה מעשה בית דין החוסם את תביעת המשיבים, ומכאן שעל אף "גודל האמפתיה" שהוא חש כלפי המשיבים - דין תביעתם להמחק על הסף.

8.            אשר לאוניברסיטה, הרי שבית משפט השלום הנכבד מצא שאין בינה לבין המשיבים יריבות - ולכן כתב התביעה כנגדה איננו מגלה עילה. בית המשפט פסק שהאוניברסיטה מילאה את כל התחייבויותיה כלפי המבקשים, וההתחייבות כי התואר שרכשו המשיבים יוכר בישראל ניתנה מטעם החברה, ולא מטעם האוניברסיטה.

נוכח כל אלה, סילק בית משפט השלום על הסף גם את התביעה כנגד האוניברסיטה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד

9.            על פסק דינו של בית המשפט השלום הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור פה אחד וחייב את המבקשים לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים בסך של 30,000 בתוספת מע"מ.

בכל הנוגע למועד התגבשות עילת התביעה של המשיבים, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כדלקמן:

"רק לאחר שנדחתה תביעתם [של המשיבים - ח"מ] נולדו למעשה ראשי הנזק המפורטים בהרחבה בתביעתם. במילים אחרות: כל עוד לא קבע ביה"ד לעבודה שהתואר אינו מוכר על ידי משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה, לא נולדה עילת התביעה, ולא נולדה למערערים זכות הטיעון בדבר פיצוי כספי, קרי החוב" (שם בעמ' 7).

          עוד נקבע בהקשר זה כי החברה מנעה מהמשיבים מלמצות את זכויותיהם בפני משרד החינוך, ובכך יצרה למעשה עילה וראשי נזק חדשים, העומדים בפני עצמם, ואלה נוצרו לאחר אישור הסדר הנושים.

10.         בית המשפט המחוזי הנכבד קבע עוד כי לפי תקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002 (להלן: תקנות החברות בקשה לפשרה) - יש להגיש תביעת חוב רק בעבור סכום קצוב וידוע, ואילו עד למועד שבו אושר הסדר הנושים - לא יכלו המשיבים לדעת את גובה נזקם במדויק, ולכן הם לא היו יכולים להגיש תביעה לפי טופס 9 שבתוספת לתקנות החברות בקשה לפשרה.